אל קיבוץ גונן, הגעתי בסביבות עשר בערב. הרבה אחרי חצות במונחים המקומיים. את האקלים יכולתי להרגיש משתנה בזמן הירידה מכיוון ווסט. הוא הפך להיות חם ולח הרבה יותר מאשר זה של הרמה. 'ערב טוב גת יאיר', נכתב על הפתק שהודבק לדלת הלובי של כפר הנופש 'נופי גונן'. 'נא ליצור קשר עם התורן, הוא יכוון אותך לבקתה'.
כמו ארנבת אחרי הגשם
יצרתי קשר עם התורן, בטלפון שמספרו צורף להודעה והוא כיוון אותי לבקתה, שהייתה גדולה עלי בכמה מספרים. גם משפחה של חמש נפשות תמצא אותה נוחה מאוד. גילוי נאות: הייתי אמור להגיע לגונן במסגרת גרעין נח"ל בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה. אחרי שהייתי מעורב לכאורה בכמה מקרים על גבול הוונדליזם, הוחלט להיפטר מנוכחותי. קיוויתי שאף אחד בקיבוץ לא זוכר את זה.
והנה הפתעה. מיהו מנכ"ל כפר הנופש, שבא לקבל את פני בחדר האוכל בזמן ארוחת הבוקר? לא אחר מאשר מאיר (כושי) לוי, שהיה מדריך שלי בימים ההם. לזכותו ייאמר שהוא הסתפק בזה שהוא 'זוכר אותי'. בסיומה של ארוחת הבוקר רבת האפשרויות, הוא הפגיש אותי עם יוסי והתוכנה שלו. בגונן הבינו שצימר זה לא מספיק ושהמשפחות שמגיעות רוצות גם לטייל קצת באזור. בשבילן פיתחו את המערכת הזו. יוסי היה שם קודם.
עוד יום במשרד של פלטר
חצי שעה עם האיש ועם מערכת המולטימדיה שלו, שכוללת, סרטים, תמונות, מפות וסיפורי דרך, ואתם מסודרים ליום טיול באזור לפי, ההעדפות שלכם. נתקעתם בדרך? אתם לא בטוחים אם הזוויתן זה ימינה או שמאלה? טלפון ליוסי וגם ההתלבטות הזו מאחוריכם. יכול להיות שאם הייתי מתייעץ איתו לפני שיצאתי למסע הזה, ומבקש ממנו לבנות לי מסלול יקבים, הייתי חוסך מאות קילומטרים וגם מגיע ליותר מקומות שווים.
כשסיימתי לארוז, התחיל לרדת גשם. לגשם הראשון ברמת הגולן יש ריח של אבק ושל אדמה רטובה אבל יותר מכל יש לו ריח של פחד. עם כל הכבוד לצמיגים החדשים והבלמים המתחשבים של מקסים, לא הייתי בטוח איך הוא יתנהג על הדרכים, שצברו אבק במשך כל הקיץ, ובטח הפכו למשטח החלקה. חיכיתי להפסקה בגשם, צילמתי את הארנבת הקטנה שהציצה בין השיחים, ליד הבקתה, ויצאתי לדרך אל יקב פלטר שבקיבוץ עין זיוון.
לשמחתי, הכבישים היו יבשים כשעליתי לכיוון הקיבוץ. ברחבת הכניסה ליקב פגשתי את טל פלטר, באמצע העבודה. שוטף את אחת המכונות. 'השנה', הוא אומר, 'כל הזנים הבשילו כמעט באותו זמן', מה שאומר שהעבודה ביקב הרבה יותר לחוצה מאשר בשנים שבהן כל זן לוקח את הזמן שלו. שרון מאורטל התקשרה, שאלה אם המפתח לחדר אצלי. הוא היה. הנה סידרתי לעצמי עוד עצירה קטנה בדרך, כדי להחזיר אותו. לא נורא, זה עניין של כמה דקות.
לפני שהזיזו
מרצ'לה, שנורא התנצלה על כך שהיא חדשה ביקב, עשתה לי את הסיבוב המתבקש. היא מזגה מהמיכל סוביניון בלאן, עדין שהזכיר לי מאוד את היין המוכן של היקב. 'זה מה שיש בפרי', טל אמר לי אחר כך, 'וזה מה שמגיע ליין'. השרדונה התוסס היה טרופי ועשיר ופטיט סירה שנגנב מהחבית כמעט העיף לי את הראש מרוב עושר ועוצמה. ליד הגבינות המאוד טעימות של ענבר פלטר, שנעשות מחלב של עיזים הגדלות ליד היקב, טעמנו יינות מוכנים: סוביניון בלאן 2011 שהמשיך את הקו העדין של מה שהיה במיכל, ושרדונה 2011 ללא חבית, שעשוי מענבי רמת הגולן, הרי ירושלים ומצפה רמון, עם ריחות מי ורדים או אשכולית אדומה, וחמיצות נעימה.
שנין בלאן 2010 שהיה תשעה חודשים בחבית, התגלה כנעים ביותר, עם הרבה ריחות של עשבי תיבול, מלון ועשן. טל אומר שהשנין 'יודע להתנהג טוב באזורים חמים', אולם ההפתעה הלבנה הגדולה, הייתה סמיון מבציר 2005 שהתיישן כמו גדול. ריחות של דבש וריבת תפוזים, חמיצות ששרדה את השנים, טעמים מורכבים והרגשה שיש לו עוד לאן ללכת. טל נפרד מאיתנו, היה חייב לזוז, ומרצ'לה מזגה לי עוד כמה אדומים בניהם פטי ורדו מפלצתי מבציר 2010 ושיראז גרנאש רך ונעים מודל 2008. את פלטר I 2008, יין הדגל של היקב, אני מודה שלא הצלחתי להבין ביום השקתו. הפעם הוא נראה לי הרבה יותר מוצלח. יין מעודן ומורכב, שמי אוהב את היינות המעודנים והמורכבים יותר של היקב, יאהב אותו מאוד.
מישהו שלח למרצ'לה הודעה שיורד גשם בשעל, והיא עדכנה אותי. נפרדתי במהירות ויצאתי לדרך כדי שהגשם לא יתפוס אותי. הייתי צריך עוד להחזיר את המפתחות לשרון באורטל. אבל לפני הכול, בהחלטה של רגע, נכנסתי ליקב בהט. אם אני כבר בעין זיוון.
מסע בין יקבים 2012 