בדרך חזרה מכרם שבו, כשהשמיים היו כבר כחולים כהים, התילים שחורים והאוויר קריר, החלטתי להיכנס בלי הודעה מוקדמת אל יקב אסף שבחוות קדם, על כביש 91 מצפון לפנייה לקצרין. החבורה שישבה שם מתחת לאקליפטוס, הביטה בעניין בקטנוע הלבן שנסע באיטיות על דרך העפר שמובילה מהכביש אל המתחם, כולל מחסום בקר אחד. (תעלה מכוסה בפסי מתכת שהפרות מפחדות לעבור, וגם קטנועים עירוניים). 'אורן כבר לא כאן', אמר לי אחד מהם כששאלתי, 'הוא יהיה רק מחר'. חזרתי למרום גולן וישבתי לכתוב קצת, לפני שיצאתי עם ארנון לעוד בציר לילה.
שרדונה. כרם בר-און
זה לא היה סתם בציר לילה, אלא הבציר הראשון אי פעם בכרם השרדונה שליד הר בר און. כרם שניטע בשנת 2009 ונראה כאילו שורטט על ידי מחשב, וניטע על ידי רובוטים מהחלל החיצון שנחתו ברמה בשליחותו של גזע הרבה יותר איטנטליגנטי מרובנו. אי אפשר להוריד את העיניים מהגפנים הדקיקות והמסודרות כל כך. פול מהיקב אומר שחלק מהעבודה בכרם היה להגיע לשריגים אחידים עד לרמת הפרק, כדי לשלוט ככל האפשר בכל אשכול ובכל גרגר. כמה ייננים שפגשתי השבוע הביעו צער על כך שיקבי רמת הגולן לא השקיעו מאמץ דומה בטיפול בחלקת הקברנה סוביניון הוותיקה שלהם בעמק קדש והחליטו לעקור אותה מטעמים כלכליים.
שתינו קפה שחור מכוסות קטנות שהנחנו על מכסי המנוע של הרכבים, דיברנו על סכנות הנהיגה בכבישי הרמה בלילה, בעיקר חזירי בר, וראינו איך הבוצרת הכחולה עוברת על השורות. שלמה צדוק, מנהל הכרמים של היקב, עקב אחריה בדאגה מסוימת, חס וחלילה שלא תשבור לו ענף. עננים לבנים טסו מהר ונמוך, מכסים את פסגת התל כמה עשרות מטרים מעל הראש שלנו. הצטערתי שלא היה לי סוודר. מבחינתי לפחות, זה היה הערב הראשון של הסתיו. כשחזרתי לבקתה במרום גולן, קבעתי עם אורן בצורה מסודרת, שלא יהיו בעיות. 'אני ביקב משמונה' הוא כתב.
בוקר כתום במרום גולן
ארוחת הבוקר במרום גולן, מתרחשת בחדר האוכל של הקיבוץ. שולחנות משותפים, סלסלות פלסטיק צבעונית שבכל אחת מהן, מלחיה, פלפליה, צרור מפיות עם הדפסת 'בתיאבון' ומגוון מספק לחלוטין של כל מה שכלול בארוחת בוקר ישראלית. כשסיימתי לאכול, סידרתי את מעט הציוד שהיה לי לסדר ועליתי על מקסים בדרך לקדמת צבי. למה לא לחווה אתם שואלים? כי אורן אמר שהוא ביקב. 'אה, זה אתה שהסתובבת בקדמת צבי', אמר לי אחד מאנשי החווה, אחרי שטעיתי קצת בדרך, הגעתי ליקב, מצאתי על הדלת שלו שלט: 'עברנו לחווה על כביש 91', רכבתי לאיטי על דרך העפר, ולבסןף הגעתי ליעד.. כן, זה הייתי אני. כמה קטנועים לבנים ועליהם רוכבים במעיל אדום כבר הסתובבו בקדמת צבי מיום הקמתו?
ישבנו על מרפסת העץ, עם קפה שחור משחור ועוגיות מקסימות שאופה עדי, אחותו של אורן. המתחם השתנה אמנם מאז ביקרתי בו בפעם האחרונה, לפני כחודשיים, אבל לא הרבה. היקב עבר אליו כמעט בשלמותו וכיום, פרט לאזור היצור יש בו מעבדה, משרדים, שני חדרי טעימות, סלון מרווח ובית קפה מגניב. בעתיד יתווספו אליו גם כמה צימרים, אזור לאירועים והופעות, ופינות התבודדות. והכל נבנה בקצב של משפחת קדם, לא מאוד מהר, אבל די בטוח. המקום עצמו פועל בפורמט של מעין הרצה. חוץ משילוט על הכביש הוא לא מפורסם בשום מקום. 'מי שרוצה לבוא, מוזמן', אורן אומר, 'אבל אנחנו עוד לא מפרסמים'. ואני אומר, אם אתם באזור שווה מאוד להיכנס לקפה, עוגיה ויין. הנה פרסמתי.
קפה של בוקר. חוות קדם
בחדר הטעימות, שהיה פעם כיתת לימוד של ילדים סורים, חיכה לנו שנין בלאן 2011, עוד יין שהזמן מאז טעמתי אותו לראשונה, עשה לו רק טוב. נוכחות העץ התמתנה והיא משלבת ריחות קלים של בשר מעושן עם ריחות מלון. בפה יש עדיין המון עץ, אבל בקצב הזה, אני מאמין שיום אחד הוא ירגע. מהצד האדום טעמנו קברנה סוביניון רזרב 2009. אסף קדם , היינן ואבי המשפחה אומר עליו ש 'יין כזה יוצא אחת לעשר שנים'. מדובר בקברנה סובינון כהה ומרשים במיוחד. שרירי אך לא תוקפני, עשיר אבל בלי פוזה. הייתי נשאר לשבת שם על המרפסת, אולי אפילו הייתי מתנדב לעבוד קצת בחווה. אבל אורי טירולר, מנכ"ל יקב הרי גליל חיכה לי ולא רציתי שהוא יעשה את זה יותר מדי זמן.
מסע בין יקבים 2012 