מסע בין יקבים. הסוף

5 שבועות בדרך, 2 קטנועים,  50 פוסטים, קרוב ל- 10,000 צפיות, 608 מחבבים בפייסבוק ויותר מ-20 כתבות ב- 'ישראל היום'. התחלתי ב-26.8.2012 בכרם של יקב אודם בנווה אטי"ב, וסיימתי ב- 16.10 בנאות סמדר – 60 ק"מ צפונית לאילת. ביקרתי ב- 45 יקבים, פגשתי עשרות אנשים, טעמתי מאות יינות ולמדתי המון. על הארץ הזו, על היין שעושים בה ובעיקר על עצמי. את סדרת הכתבות בישראל היום לא הייתי מצליח לכתוב בלי התמיכה והעריכה של אפרת ג'רופי וללא מפיקת העל שרון שובל ואני שמח שאני יכול להודות לכן כאן, ממש מעל הטקסט האחרון של 'מסע בין יקבים 2012'.

יותר דרומית כבר לא אגיע

קברנה סוביניון 2010 היה היין הראשון שטעמתי, ביקב נאות סמדר, שישים קילומטרים צפונית לאילת. אני הייתי אחרי רכיבת בוקר מדברית ובקבוק יוגורט מקומי, חמצמץ וצונן, הוא היה אחרי תקופת היישון שלו בחביות עץ וחיכה במיכל נירוסטה, לרגע שבו הוא ייכנס לבקבוקים. הענבים שמהם הוא נעשה, גדלו בכרם הדרומי ביותר בישראל, שהוא גם הכרם הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני. בטעימה עיוורת לא הייתי יכול לנחש שזה קברנה סוביניון. היו לו ריחות פרחוניים, מגע עדין, ואפשר היה להרגיש בו מליחות קלה. ריחות של פרי אדום ועשבי תיבול וגוף מוצק, חפשו ביינות של הצפון, לא כאן.

התנאים הקיצוניים בכרם נאות סמדר כוללים אדמה מליחה טמפרטורות גבוהות והמון קרינה. חוץ מזה, כמו שאר הגידולים החקלאיים של נאות סמדר, גם הכרם אורגני. בתנאים קיצוניים שכאלה, הגיוני לצפות ליינות קיצוניים, או לפחות ליינות שחורגים מהסטנדרט. שיראז מרלו 2009 אכזב מהבחינה הזו. הוא היה יין רך, בשל ועשוי היטב, אבל כאלה אפשר למצוא גם במרכז הארץ. לעומתו, סוביניון בלאן 2011  לא יכול היה לקרות בשום מקום אחר. יין צהבהב, עם ריחות מתוקים של אשכוליות משומרות ודבש, גוף עגלגל וסיומת מתוקה. אלה לא מאפיינים של סוביניון בלאן. בטח לא מאפיינים שאני אוהב, ולמרות זאת קשה היה לי לא לחבב את היין הלבן שנעשה בתנאים הללו. מוסקט קנלי 2009, היה תענוג אמיתי. יין חצי יבש חביב במיוחד עם ריחות פרחים ואשכוליות ומתיקות נעימה.בטמפרטורה הנכונה, כלומר כשהוא קר מאוד, הייתי שמח לשתות אותו  לארוחת בוקר. למוסקט קנלי 2008 היו ריחות עזים של מי ורדים ומתיקות שכבר התחילה להציק. נראה שהוא ויתר על הקלילות שאפיינה את אחיו הצעיר, יצא לדרך עשירה ומורכבת יותר, וכשטעמתי אותו הוא הגיע לאמצע הדרך.

הכרם הדרומי בישראל

שני היינות המתוקים הללו היו הקדמה למוסקט קנלי שמש 2007. היין נקרא כך כי לאחר התסיסה, הוא מועבר למיכלי זכוכית שנמצאים מחוץ ליקב, כדי לספוג את קרינת השמש המדברית. הוא צהבהב ככה ומרוכז עם טעמים וריחות של פורט, עוגת רום וקרמל. היין האחרון לאותו יום היה 'סמדר', יין קינוח בסגנון מדירה מענבי שרדונה, ששילב בין עקיצה אלכוהולית נעימה וטעמי דבש, קינמון, תאנים וצימוקים. לפני שיצאתי שוב לדרך, עשיתי סיבוב קטן בכרם, הייתי חייב לראות אותו במו עיני. העלים הירוקים הכהים התחילו כבר להתייבש על הגפנים הצנועות כשברקע גבעות הצהובות של מדבר. כך נראה כרם שקשה לו. חזרתי ליקב ולאחר סיבוב קצר במקרר הגבינות המרשים של המחלבה, יצאתי צפונה. כשעצרתי לתדלק ולשתות מים במצפה רמון, החליט אחד המטיילים שפגשתי, לספר לי על אופנוען שהתרסק בסיבוב מעל צומת הרוחות ולאחל לי נסיעה בטוחה.

כמה דקות מאוחר יותר כשלקחתי בזהירות את הסיבוב הזה, יכולתי לראות את כתם השמן שההתרסקות ההיא השאירה על הכביש. זה יכול היה לקרות גם לי, במהלך חמשת השבועות בהם רכבתי מהחרמון לערבה, אבל גם לא מעט דברים פעוטים יותר יכולים היו למנוע מהמסע שלי להסתיים בשלום. אני חושב שזה המקום להודות לכל מי שעזר לי לאורך הדרך. לייננים שהיו סבלניים כלפי בימי הבציר העמוסים, לכל מי שלימד, הסביר, אירח ודאג שאוכל משהו לפני שאני עולה שוב על הכביש. תודה למשפחה שלי, שהסתדרה בלעדי במהלך הימים האלה ולכל מי שתמך, הגיב, העיר, עקב, או רק קרא מדי פעם את מה שכתבתי כאן או בדף הפייסבוק של 'מסע בין יקבים 2012'. אני מקווה שהיה לכם טוב לפחות כמו שהיה לי.

סוף