ערן רז: 'הנגב עוד יהיה לבן'

אני רוכב אחרי הטנדר של ערן, בכביש 171. מהמטווחים  שבשני צידי הדרך, אני שומע יריות. אנחנו פונים שמאלה ונוסעים בדרך עפר, בין כרמים מאובקים ועוצרים ליד סוכה נמצאת על צלע הגבעה, צופה לכרמים של חוות ננה. הגפנים ממלאות את הוואדי כמו שיטפון ירוק כהה. ההרים מתחילים להטיל את צללים ארוכים שלהם, כשאנחנו מתיישבים בסוכה. כשערן מוריד את הניילונים מהגבינות והמאפים שהוא הביא ממאפיית 'לשה' במצפה רמון ואני נזכר שלא אכלתי שום דבר מהבוקר.  בין לעיסה לנגיסה הוא מספר לי הכול התחיל.

סוכה במדבר

ערן גדל בכפר ביל"ו, במשפחה של חקלאים, ניהל את הכרמים של יקבי עמק האלה, עבד ברמת הגולן ובהרי ירושלים ותמיד חלם לגדל כרמים בנגב. למה נגב? 'בגלל זה', הוא אמר והצביע על ההרים הצהובים, השמים הבהירים והגפנים הירוקות כהות. האמת, אני מצטער ששאלתי. שאלה מיותרת. ערן למד גם  ייננות אצל ניר שחם ביקב שורק, כדי 'להבין את שפת הייננים'. פרט לשלושים הדונם שלו, בהם הוא מגדל קברנה סוביניון, שרדונה, גרנאש, שנין בלאן, ויונייה, שיראז וגוורצטרמינר, הוא מדריך קבוצה של תושבי מצפה רמון שהחליטו לעסוק בחקלאות, בגידול כרמים באזור. הענבים שלהם מגיעים ליקבים צפוניים כמו טפרברג, ברקן, פלטר, רקנאטי ועוד, שלמדו להעריך את האופי הייחודי של הפרי מהמדבר.

לבנים לפנים

ערן מוזג לי שרדונה מבציר 2010. בציר ראשון מחלקה בנחל צין. את הענבים, הוא מסיע בעצמו עד יקב פלטר שבעין זיוון כדי לעשות מהם יין והשילוב בין האיכויות של הפרי ממצפה רמון ליכולות של יקב פלטר בכל מה שקשור ליינות לבנים, מצדיק את המאמץ. עם כל החיבה שלי לאדומים של הנגב, השרדונה הזה היה היין הראשון שבאמת התרגשתי ממנו. צלול כמו האוויר שמסביב, עם ריחות פרי ואדמה, מרקם מדויק וסיומת מרעננת, שמשתלבת נפלא עם האוויר היבש. הקרקע מתחת לגפנים מחופה ביריעות ניילון. הן מונעות מהמים, שלא יכולים להיספג באדמת הלס, להתאדות. המים באזור, כמה לא מפתיע, הם לא עניין פשוט. עד שהסתדרו ענייני הצנרת, כל השקיה של הכרם – ערן מתחיל להשקות בחודש מאי, הייתה גוררת טלפונים נזעמים מהבסיס צבאי הסמוך. הלחץ היה יורד והחיילים לא יכלו להתקלח.

אנחנו טועמים עוד לבן אחד, שנין בלאן מבציר 2011, יין מרתק עם ריחות עשן ואשכולית, טעמים חמצמצים ומגע שמנוני. ערן מאמין שיום אחד 'הנגב יהיה לבן', וחשוב לו שכולנו נדע כי מצפה רמון הוא אזור יין לכל דבר. כיום נטועים באזור כמה מאוד דונמים של כרמים והיד עוד נטויה. השמש החלה להעלם מאחורי הרכס כשנפרדתי מערן ועליתי שוב על הכביש בין המטווחים בדרך לחוות צל מדבר בה נמצא יקב רוג'ום, כדי לבלות בה את הלילה האחרון במסע. בדרך חשבתי בעיקרעל בן גוריון ועל זה שבטח בכל פעם שהוא מתחיל להתהפך בקברו – ולא חסרות לו סיבות לעשות את זה, הוא יכול להיזכר במה שערן עושה במצפה רמון ולחזור למצב מאוזן. לפחות עד לפעם הבאה.