זהב נמס שפוך על אדמה*

העובדה שאפשר לעשות יין בנגב לא מפתיעה כמו המרחקים הקצרים כל כך בין המקומות שבהם עושים יין בנגב. כדי להגיע אל כביש 222 מהמרכז רכבתי כאמנם שעה, אבל ברגע שעליתי עליו, לא נדרשו לי הרבה יותר מעשר דקות בקצב סביר כדי לעבור מיקב ליקב. אחרי טעימה של בוקר בחוות רוטה, וטעימת צהריים במרחק  שדה בטטות משם, בחוות אשב"א, עליתי שוב על הדרך לכיוון קיבוץ רביבים. שם, בצריף עץ שהוא חלק ממצפה רביבים ההיסטורי, פגשתי את עומרי קלוסקי, איש הקיבוץ שהקים, עם רני פיסק, את היקב הקטן בבציר 2003. הוא המליץ לי להחנות במרפסת של היקב ולקחת איתי את התרמיל כי 'גונבים פה'.

בשונה מארז רוטה ושלמה אזולאי שמגדלים כרמים ושהיין תופס חלק עיקרי בעשייה שלהם  יקב שדמה הוא חלק ממערכת קיבוצית . לרוטה או אזולאי יהיה קשה מאוד אם הם לא יוכלו לעשות יין מדי בציר. אם עומרי ידלג על בציר בגלל שהוא עוד לא מכר את היינות מהבציר שלפניו, או כי הפרי לא מספיק איכותי, זה בסדר. כל עוד הוא לא מפסיד יותר מדי, לקיבוץ אין  בעיה עם זה. המצב הקיומי הנוח מאפשר לעומרי לבקבק רק עכשיו יינות מבציר 2008 אחרי שלוש שנות שהייה בחביות.

טעימה ביקב שדמה

אנחנו טועמים קברנה פרנק 2008. הענבים מהם הוא נעשה גדלו באזור מצפה רמון, בכרמים שמתחת לכלא נפחא, והיין היה מלא ומרוכז יותר מאשר היינות הרזים של השכנים. לקח לו אמנם קצת זמן להיפתח  אבל כשזה קרה, התגלה יין עשיר מאוד, עם ריחות של פירות יבשים ונטייה למתקתקות. פטי ורדו 2008 שנעשה מענבי רמת הנגב הוא יין כהה מאוד, עם ריחות בשלים חמיצות טובה, ריחות של קפה שחור של קולה, ומגע קליל יחסית. השיראז מאותו בציר  נעשה גם הוא מענבי רמת הנגב ולמרות שחסרו לו מאפיינים בולטים של שיראז, הוא הפגין טעמים עשירים ומאוזנים ומבנה מצוין.

טעמנו קברנה סוביניון 2006  שהיה פרחוני, אלכוהולי ובשל מאוד, בלי יותר מדי מאפיינים של קברנה סוביניון, ולאחר מכן עברנו ליינות הצעירים מבציר 2011. שיראז בשרני ועשיר עם ריחות של פרחים ובשר, פטי ורדו שחור עמוק ונהדר, מרלו בשרני בריח של פרי טרי ועשבי תיבול וקברנה סוביניון עדין ומעוגל. כולם חומרי גלם מעניינים. עכשיו נשאר רק לא לקלקל אותם.

שדמה מפגיש בין ענבים מהר הנגב לבין ענבים מהמישור במקום אחד. בביקור ביקב הצנוע קשה אמנם למצוא יינות גדולים או מרגשים אבל אפשר ללמוד המון על ההבדלים בין אזורי הגידול  ועל ההשפעה שלהם על הטעמים והמרקמים של היינות. אחרי שנפרדתי מעומרי עליתי שוב על הקטנוע ורכבתי באור של אחד הצהריים על 222 לכיוון כביש ארבעים, בדרכי ליקב שדה בוקר. היקב הרביעי והאחרון שלי לאותו יום.

*הכותרת מתוך 'שדמתי', מילים: יצחק שנהר, לחן: ידידיה אגמון